5 טעויות שעלולות להרוס לכם את ציון הדפ"ר

הלומדה של צה"ל הפכה לכלי מוכר ונוח, והרבה מלש"בים מניחים שאם עברו עליה פעם-פעמיים הם מוכנים למבחן הדפ"ר. אבל זו בדיוק הטעות, כי הלומדה החינמית לא תביא אתכם לרמה שאתם צריכים להיות בה.

למה הלומדה לא מספיקה?

• כולם משתמשים בה – אז היא נותנת לכולם את אותה נקודת פתיחה.
  ציון הדפ"ר הוא יחסי, מה שאומר שאם כל הנבחנים מגיעים עם אותה הכנה בסיסית, מי שרוצה דפ"ר גבוה באמת צריך לבלוט מעל הממוצע – כלומר צריך ללמוד ולהתכונן גם מעבר למה שמוצע בלומדה. בגלל שכולם מתכוננים עם הלומדה של מתגייסי הרמה הכללית עולה – וזה אוטומטית מקשה עליכם לקבל ציון מעל הממוצע.

• המבחן אדפטיבי – רמת הקושי עולה רק אם אתם עונים נכון.
  כדי להגיע לציון גבוה אתם חייבים להגיע במבחן לשאלות הקשות – ולהצליח בהן. הדרך להגיע לשאלות הקשות היא להצליח בכל השאלות הבינוניות כך שהמבחן יסווג את הרמה שלכם כגבוהה ויקפיץ לכם את השאלות הקשות. הלומדה של צה"ל כוללת רק שאלות ברמת קושי קלה ובינונית, ולכן היא לא יכולה להכין אתכם לשאלות הקשות – שהן עושות את ההבדל בין דפ"ר ממוצע לדפ"ר מצטיין.

• היא לא מלמדת טכניקות עבודה – אלא רק עוזרת לכם לתרגל את מה שכבר ידעתם.
  הלומדה מציגה שאלות ואת הפתרונות שלהן, אבל היא לא מלמדת איך לנהל זמן, איך לדלג ולחזור לשאלות בצורה נכונה, איך לקרוא הוראות מהר או איך לזהות דפוסים מורכבים. בלומדה גם אין טיפים או חומרי הדרכה, כך שאם חסרים לכם ידע או אסטרטגיה כשאתם ניגשים ללומדה של מתגייסים – לא תמצאו אותם שם. 

אז מה כן כדאי לעשות?

כדי להגיע מוכנים באמת, חשוב שתשלבו למידה תיאורטית ותרגול שמדמה את המבחן האמיתי. חשוב גם שתתרגלו שאלות ברמות קושי מגוונות, ותלמדו טכניקות שמאפשרות להתמודד עם הקצב והמבנה של המבחן. תהליך ההכנה שלכם למבחן צריך להיות מקיף ולהכין אתכם לכל אחד מהאספקטים של המבחן. כדי להגיע מוכנים באמת אתם צריכים:

• תרגול נרחב ומגוון של כל נושאי המבחן
• חומר עדכני ורלוונטי שמתאים לשינויים האחרונים במבחני הדפ"ר
• שאלות בכל רמות הקושי – כולל ברמות הגבוהות שהלומדה לא מכסה
• סימולציות מלאות בהגבלת זמן, שמדמות את המבחן עצמו
• הסברים מפורטים, טיפים וטכניקות פתרון מהירות

בעזרת תרגול כזה אתם לא רק תכירו את סוג השאלות, אלא תפתחו את היכולות שתצטרכו כדי להתמודד עם המבחן – מהירות מחשבה, ניהול זמן חכם, דפוסי חשיבה ויישום דרכי פתרון.

זוהי אחת ההנחות הכי מטעות שיש. מצטיינים במתמטיקה, תלמידי 5 יחידות, כאלה שמקבלים את הציונים הכי גבוהים בכיתה – הרבה בטוחים שדפ"ר זה "קל" בשבילם. אבל הדפ"ר לא דומה בשום צורה למבחני בית הספר.

למה הציון שלכם בבית הספר לא מנבא כלום על הדפ"ר?

• נבחנים על יכולות אחרות לגמרי – בית ספר בודק ידע, תהליכי פתרון ומיומנויות לימודיות. בדפ"ר בודקים מהירות הסקת מסקנות, זיהוי דפוסים, ניתוח חזותי, קריאה תחת לחץ ותגובה מהירה בזמן.
• תפגשו סוגי שאלות שלא ראיתם מעולם – שאלות צורניות, סדרות מורכבות, הוראות מרובות שלבים, התאמות גיאומטריות, שאלות לוגיות עם מגבלת זמן קיצונית ועוד. גם התלמיד המצטיין ביותר לרוב לא ראה שאלות כאלה אף פעם.
• הקצב הוא חלק מהציון – בבית הספר אפשר לחשוב, למחוק, לבדוק שוב. בדפ"ר, אם לא פתרתם מהר – זה כמעט כמו לא לפתור בכלל.
• ביטחון יתר פועל לרעתכם – הרבה מצטיינים מגיעים רגועים מדי, מופתעים מהקצב, מאבדים זמן על שאלה אחת – וצונחים בציון.

בשורה התחתונה: להיות טוב בלימודים זה יתרון, אבל זה לא מבטיח שום דבר בדפ"ר. זה מבחן שמודד יכולות קוגניטיביות מהירות ושונות לחלוטין ממה שבית הספר בודק, ובלי הכנה ממוקדת – גם תלמידים חזקים מאוד יכולים למצוא את עצמם מופתעים.

במבחן הדפ"ר יש רגע אחד שאנשים כמעט לא מתייחסים אליו ברצינות: החלק שבו מופיעות ההוראות של הפרק. בגלל הלחץ להתחיל, או מתוך מחשבה ש"זה אותו דבר כמו תמיד", נבחנים רבים פשוט מציצים בשורה הראשונה ומתחילים לענות.

הבעיה היא שהדפ"ר בנוי כך שההוראות הן חלק מהמלכודת. לפעמים כל המשימה תלויה במילה קטנה אחת – "השונה", "המתאימה ביותר", "המשך החוק" – וברגע שמפספסים אותה, ממשיכים לפתור עשר שאלות קדימה בצורה שגויה לגמרי. הטעות הזו מתגלה רק אחרי כמה דקות, ואז נוצר מצב של לחץ, אכזבה ואיבוד קצב.

למה זה הורס את הציון?

כי טעות בהבנת ההוראות גורמת לשרשרת טעויות. פתיחה לא נכונה של פרק משבשת את הביטחון, פוגעת בריכוז, וגוזלת זמן יקר שמונע מכם להגיע לשאלות שאתם דווקא כן יודעים לפתור. גם אחרי שמגלים את הטעות, לוקח זמן להתאפס – ובדפ"ר, כל דקה היא משמעותית.

אז מה כן כדאי לעשות?

• לקחת הפסקה קצרה בין הפרקים – ולהתחיל כל פרק רעננים

בין פרק לפרק במבחן הדפ"ר הזמן לא נספר, וזה רגע חשוב שכדאי לנצל בצורה מודעת. עצירה של כמה שניות להסדרת נשימה, שלוק מים או הרפיה קצרה של הגוף עוזרת לאפס את הראש לפני הפרק הבא.

הפסקה קצרה כזו משפרת ריכוז, מפחיתה לחץ מצטבר, ומאפשרת להתחיל לקרוא את ההוראות בצורה מדויקת ורגועה יותר. כניסה לפרק כשאתם מרוכזים וחדים משפיעה ישירות על הקצב, הדיוק והיכולת להתמודד עם השאלות כבר מההתחלה.

• לשאול את עצמכם: מה בדיוק מבקשים כאן?

הוראות בדפ"ר כוללות ניסוחים כמו: "בחר את התשובה השונה" / "את הצורה המתאימה ביותר" / "את האפשרות שממשיכה את החוק הבא".

מילה אחת – "שונה", "מתאימה", "ממשיכה" – משנה הכול.

בדיוק בגלל זה חשוב לקרוא את כל ההוראות עד הסוף ובקפידה, גם אם נדמה לכם שכבר הבנתם את הרעיון הכללי. בקריאה מהירה קל לפספס מילה כזו. בקריאה מדויקת – אתם כבר חצי דרך לתשובה הנכונה.

מבחן הדפ"ר נערך לרוב בסוף יום ארוך, אחרי כמה תחנות, ראיונות ומבחנים נוספים. אנחנו מבינים לגמרי את התחושה: אין כוח להתחיל עוד משהו, בטח לא לחזור שוב לבסיס ביום אחר. הרבה מועמדים פשוט אומרים לעצמם "נעשה את זה כבר וזהו" וניגשים למבחן גם כשהם עייפים, מותשים או לא מרגישים טוב.

אבל הדפ"ר הוא לא מבחן שאפשר לעשות "על אוטומט". זהו מבחן שדורש ריכוז, חדות ומהירות חשיבה – ואלה בדיוק הדברים שנפגעים ראשונים כשאתם לא במיטבכם.

למה זה הורס את הציון?

כי עייפות, כאב או חוסר ריכוז לא מתבטאים בטעות אחת קטנה, אלא בירידה כללית בביצועים. הקצב איטי יותר, הטעויות מתרבות, וקל הרבה יותר להתבלבל בהוראות או להיתקע על שאלות. גם אם אתם חזקים מאוד, יום שבו אתם לא חדים מספיק יכול להוריד את הציון משמעותית – ולפעמים בלי שתרגישו שמשהו "הלך לא טוב".

מה כן חשוב לעשות?

אם אתם מרגישים שאתם לא במצב טוב, עדיף לא לבצע את המבחן בלית ברירה. להגיע שוב רעננים, מרוכזים ומוכנים זה לא ויתור – זו החלטה חכמה.

 ציון הדפ"ר הוא נתון שילווה אתכם לאורך כל תהליך המיון, והוא זה שיקבע אילו מיונים ותפקידים ייפתחו בפניכם בהמשך. לפעמים הבחירה לדחות את המבחנים ליום אחר היא זו שתציל אתכם מלעשות מבחן כשאתם לא במיטבכם.

זו אסטרטגיה מזיקה שמגיעה מהרגל של מבחנים בית-ספריים (בהם ייתכן ויש ניקוד שלילי). במבחן הדפ"ר, זו טעות קריטית שמבזבזת פוטנציאל ניקוד.

למה זה הורס את הציון?

• אין ניקוד שלילי: במבחני הדפ"ר אין הפחתת ציון על תשובות לא נכונות. המשמעות היא שהשארת שאלה ללא מענה מבטיחה ציון 0 לאותה שאלה, בעוד שניחוש מעניק סיכוי של 20%–25% (תלוי במספר המסיחים) לניקוד מלא.
• בזבוז זמן של התלבטות: נבחנים רבים מגיעים לשלב של "לא יודע" ומתלבטים האם לנחש או לדלג, וההתלבטות הזו גוזלת שניות יקרות מהזמן המוקצב.
• חוסר ניצול הניחוש המושכל: גם אם לא יודעים את התשובה בוודאות, לרוב ניתן לפסול לפחות אפשרות אחת או שתיים (מסיחים גרועים). ברגע שפוסלים תשובה אחת, סיכוי הניחוש עולה. השארת שאלה ריקה משמעה ויתור על היתרון הקטן הזה.

מה כן חשוב לעשות?

• לא ממשיכים עד שמסמנים: לאורך כל מבחן הדפ"ר חובה לסמן תשובה לפני המעבר לשאלה הבאה.
• ניחוש מושכל: אם נתקלים בשאלה קשה שאינה פתירה בטווח הזמן הקצוב, יש לנסות לפסול את התשובות הלא הגיוניות בעליל, ולבחור את התשובה הסבירה ביותר מבין האפשרויות הנותרות.
• יצירת קצב: הניחוש המהיר מאפשר לעבור לשאלה הבאה במהירות, לשמור על קצב יציב ולוודא שמגיעים לכל השאלות בפרק.